שם הספר: תבואת השגעון ( ספר שירה 104 עמודים)
המחברת : שושנה ויג
הוצאה לאור : "צורת אות" ירושלים
עורך הכתבה : יחזקאל מוריאל
עולם האהבה אשר משתקף מספר שיריה של המחברת משתרע עדי אין סוף, ולא מן הסתם שאף המושגים אשר בם משתמשת שושנה ויג כדי להמחיש תחושה זו, מבטאים הם נכונה את עוצמתו והיקפו של עולם האהבה המפעם בקרבה , מושגים כמו "ים" וכן מטפורות כמו "עיני-ים".
הים אכן גדול ועצום, ומלא מים רבים ככתוב בשיר השירים "מים רבים לא יכבו את האהבה". כמו כן אהבה אמיתית היא גדולה ורחבה כמו ים האין סוף , כך גם משתקף דבר זה מן השיר " כוכב-ים" עמ' 37, "ואתה מכה אותי בגליך" . בשיר זה מושג "הכריש" מסמל את ההילכדות ברשתה של האהבה, " לא אפול, לא אבכה ולא איטרף מיד הכריש" . בסוף השיר מתגלה האהוב בדמות של "כוכב- ים" שהוא דימוי חיובי מאד. " רק כוכבי יאיר, כוכב הים שלי" .
אהבה גדולה כרוכה בתום לב ללא גבול. היא צחה כשלג, אך עם זאת היא מקפלת בתוכה כאב וייסורים. לפתע נגלית כזכוכית המתנפצת אשר מותירה חתכים בגופו של האוהב, "מראת הקרח, זכוכית מתנפצת מותירה חתכים על גופי" . השיר "ארמון הקרח" עמ' 12. באהבה גדולה הופך האוהב לשדוד עד כדי אובדן דרך, כפי שמשתקף בשיר " אבודה בשדה" עמ' 10, הקוצים מסמלים את הכאב של פצעי האהבה .
" הפרפר" מסמל את המרחב , שהוא ההפך הגמור ממצב של אובדן דרך, והוא גם מסמל את הזכייה באהבה, אשר מרגיעה את החושים, והיא ענוגה כמשב רוח הנושא את הפרפרים הקלילים אל המרחב הפתוח, עולם יפה שאין לו גבולות וסייגים.
האהבה הגדולה שמשתקפת משיריה של המחברת כרוכה בויתור ובהענקת כל שאפשר, כדי לזכות ביחס הדדי מן הזולת אשר אוהבים , אך לא תמיד אותה אהבה גדולה זוכה להדדיות , אכן קשים ייסורי אהבה כזאת שבעתיים . זעקתה קורעת הלב של אהבה כמעין זו הנפלטת לשווא אלי מרומים , עדי כסא הכבוד של האלוהים , בוקעת עדינו מן השיר " יד אלוהים" עמ' 11, " הגם מכותיך אלוהיות?" , " עד מתי תסתובב ברחובות?" " בוא היכנס למעוני, תן אות חיים , אלוהים".
אהבה גדולה כזאת כים בהמונו, משתקפת גם בשיריה של המחברת,אותם שירים המוקדשים למשפחה. כאן נחשף עולם ילדותה המוקף באהבה , כמו בשיר " במטבח "
עמ'53, שם מתגלה לנו, שהאוכל טעים שבעתיים באותה אוירה נעימה של ילדות, ובעצם האוכל מסמל גם את הקשר הטוב השרוי במשפחה , והוא טעים ומתוק לחך כמעין " פת לחם ושלוה בה".
בשיר הנפלא הפרוש עליו קסם ילדות , " טייס החללית " עמ'56, מתואר עולמו של הבן בהיותו ילד " תלה לי על המקרר כמה פיסות ניר, כדי שאדע כיצד מגיעים לירח". השיר צורר מלים פשוטות, אך הן משופעות חן של עולם ילדות מלא תום ועדנה. סיומת השיר ממחישה לנו במיוחד את יופיו של עולם קסום זה, " עוד מעט הוא יוריד לי בחללית המון חוטי חלום ואת הירח הוא יגיש לי על טס".
אציין בנוסף, שהמחברת היא בעלת קסם אישי עם יכולת ליצור רקמת יחסי אנוש תקינים, המאופיינים בנועם הליכות וכיבוד הזולת. אכן בספר זה, נפתח לפנינו צוהר רחב שבו משתקף עולמה הפנימי המסקרן של המחברת, עם שלל צבעיו היפים.
המחברת : שושנה ויג
הוצאה לאור : "צורת אות" ירושלים
עורך הכתבה : יחזקאל מוריאל
עולם האהבה אשר משתקף מספר שיריה של המחברת משתרע עדי אין סוף, ולא מן הסתם שאף המושגים אשר בם משתמשת שושנה ויג כדי להמחיש תחושה זו, מבטאים הם נכונה את עוצמתו והיקפו של עולם האהבה המפעם בקרבה , מושגים כמו "ים" וכן מטפורות כמו "עיני-ים".
הים אכן גדול ועצום, ומלא מים רבים ככתוב בשיר השירים "מים רבים לא יכבו את האהבה". כמו כן אהבה אמיתית היא גדולה ורחבה כמו ים האין סוף , כך גם משתקף דבר זה מן השיר " כוכב-ים" עמ' 37, "ואתה מכה אותי בגליך" . בשיר זה מושג "הכריש" מסמל את ההילכדות ברשתה של האהבה, " לא אפול, לא אבכה ולא איטרף מיד הכריש" . בסוף השיר מתגלה האהוב בדמות של "כוכב- ים" שהוא דימוי חיובי מאד. " רק כוכבי יאיר, כוכב הים שלי" .
אהבה גדולה כרוכה בתום לב ללא גבול. היא צחה כשלג, אך עם זאת היא מקפלת בתוכה כאב וייסורים. לפתע נגלית כזכוכית המתנפצת אשר מותירה חתכים בגופו של האוהב, "מראת הקרח, זכוכית מתנפצת מותירה חתכים על גופי" . השיר "ארמון הקרח" עמ' 12. באהבה גדולה הופך האוהב לשדוד עד כדי אובדן דרך, כפי שמשתקף בשיר " אבודה בשדה" עמ' 10, הקוצים מסמלים את הכאב של פצעי האהבה .
" הפרפר" מסמל את המרחב , שהוא ההפך הגמור ממצב של אובדן דרך, והוא גם מסמל את הזכייה באהבה, אשר מרגיעה את החושים, והיא ענוגה כמשב רוח הנושא את הפרפרים הקלילים אל המרחב הפתוח, עולם יפה שאין לו גבולות וסייגים.
האהבה הגדולה שמשתקפת משיריה של המחברת כרוכה בויתור ובהענקת כל שאפשר, כדי לזכות ביחס הדדי מן הזולת אשר אוהבים , אך לא תמיד אותה אהבה גדולה זוכה להדדיות , אכן קשים ייסורי אהבה כזאת שבעתיים . זעקתה קורעת הלב של אהבה כמעין זו הנפלטת לשווא אלי מרומים , עדי כסא הכבוד של האלוהים , בוקעת עדינו מן השיר " יד אלוהים" עמ' 11, " הגם מכותיך אלוהיות?" , " עד מתי תסתובב ברחובות?" " בוא היכנס למעוני, תן אות חיים , אלוהים".
אהבה גדולה כזאת כים בהמונו, משתקפת גם בשיריה של המחברת,אותם שירים המוקדשים למשפחה. כאן נחשף עולם ילדותה המוקף באהבה , כמו בשיר " במטבח "
עמ'53, שם מתגלה לנו, שהאוכל טעים שבעתיים באותה אוירה נעימה של ילדות, ובעצם האוכל מסמל גם את הקשר הטוב השרוי במשפחה , והוא טעים ומתוק לחך כמעין " פת לחם ושלוה בה".
בשיר הנפלא הפרוש עליו קסם ילדות , " טייס החללית " עמ'56, מתואר עולמו של הבן בהיותו ילד " תלה לי על המקרר כמה פיסות ניר, כדי שאדע כיצד מגיעים לירח". השיר צורר מלים פשוטות, אך הן משופעות חן של עולם ילדות מלא תום ועדנה. סיומת השיר ממחישה לנו במיוחד את יופיו של עולם קסום זה, " עוד מעט הוא יוריד לי בחללית המון חוטי חלום ואת הירח הוא יגיש לי על טס".
אציין בנוסף, שהמחברת היא בעלת קסם אישי עם יכולת ליצור רקמת יחסי אנוש תקינים, המאופיינים בנועם הליכות וכיבוד הזולת. אכן בספר זה, נפתח לפנינו צוהר רחב שבו משתקף עולמה הפנימי המסקרן של המחברת, עם שלל צבעיו היפים.
יחזקאל מוריאל, משורר
